יום השלושים | מתייחדים עם זכר הנרצחות והנרצחים, מתפללות לשלום החטופים והחטופות.
מתוך זעזוע האסון הנורא בשמחת תורה, צומחת בינינו ערבות איתנה.
לכידותנו היא המרפא. תחת השבר - נתכנס יחדיו.
מעל ל-150 אירועים
תוכן לטקסים
לצורך הטקסים בקהילות, הארגונים השותפים אצרו תכנים ייעודיים לשימושכם ושימושכן.
בעמוד זה תוכלו לחוות טעימה מהתכנים.
להיוועצות וחשיבה משותפת, ולחומרים נוספים, כולל מודל מוצע לטקס - נא להירשם כאן
חופים / נתן יונתן
חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעְגּוּעִים לַנַּחַל.
רָאִיתִי פַּעַם חוֹף
שֶׁנָּחַל עֲזָבוֹ
עַם לֵב שָׁבוּר שֶׁל חוֹל וְאֶבֶן.
וְהָאָדָם, וְהָאָדָם הוּא לִפְעָמִים גַּם כֵּן יָכוֹל
לְהִשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
מַמָּשׁ כְּמוֹ חוֹף.
גַּם הַצְּדָפִים
כְּמוֹ חוֹפִים, כְּמוֹ הָרוּחַ
גַּם הַצְּדָפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעְגּוּעִים
לְבַיִת שֶׁתָּמִיד אָהַבְנוּ
אֲשֶׁר הָיָה וְרַק הַיָּם
שַׂר לְבַדּוֹ שָׂם אֶת שִׁירָיו.
כָּךְ בֵּין צִדְפֵי לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם שָׂרִים לוֹ נְעוּרָיו.
בהתעטף עלַי נפשי את ה' – אלמוג בהר
בהתעטף עלַי נפשי את ה'
אני רוצה לכתוב שירים רבים
נוכח הבית ונוכח עמל הרחובות
ונוכח הרָעַב הזה שלא חָדַל
מאז ההשתחוויה בבית-הכנסת ביום-
הכיפורים. הגוף עדיין רוצה להשתוחח
עד סופו ולהישיר את מבטו
לַקרקע לַעֲפַר הדום רגלי מלך
מלכים. הנפש עדיין רוצה להתרוקן
מהגוף הרעֵב עד סופה ולבכות.
והנפש בוכה בִבכי הרחובות הריקים
העמוסים בַאנשים הַשכוחים באין דורש
הישֵנים באין דורש על מדרכות
קצות עולמו של אלוהים ולועסים
בודדים את לחמם שלִקְּטוּ בַפחים
ונוגסים את הפרי שאספו בין
שאריות הדוכנים. בהתעטף עלַי נפשי
את ה' אני רוצה. לכתוב
שירים רבים בִּבְכִיּוֹת הגוף האיומים
אשר אינם מפסיקים עומסים כאבים
ורעבים ומורעבים ומרעיבים ומריבים ומעכבים
ואינם שומעים את קול צעדי
אלוהים באים. בהתעטף עלַי נפשי
את ה' אני רוצה לכתוב.
ונוכח הבית קמים שירים רבים
ומבקשים את שתיקת הרחובות את
שתיקת אלוהים שתיקת ימים רבים
עד אין דורש בבכי המילים
על הפתחים ועל התיבות הנעולים.
תהילים ק"ב, א'
"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ: ה', שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא."
יונה ב', ח'
"בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת יְהוָה זָכָרְתִּי, וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ"
תהלים ס"א
"מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטף לִבִּי, בְּצוּר יָרוּם מִמֶּנִּי, תַנְחֵנִי"
איכה ב', י"א
"כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, חֳמַרְמְרוּ מֵעַי, נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה."